1תנו רבנן מבטא שבועה איסר שבועה איסור איסר אם אתה אומ' איסר שבועה חייב ואם לאו פטור ודייקינן עלה בגמרא מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה פירוש שאם אמר מבטא שאוכל לך מבטא לא אוכל לך כמאן דאמר שבועה שאוכל לך שבועה לא אוכל לך דמי איסר מתפיס בשבועה כגון שנשבע על ככר שלא יאכלנה ואח"כ התפיס בה ככר אחרת ואמר זו עלי כמו זו אסור איסר איסר כלו' ואם התפיס באותה ככר שני' ככר שלישית ואמר וגם זו עלי כמו זו אם אתה אומר מתפיס בשבוע' כמוציא שבועה בפיו דמי נמצאת אותה ככר שניה שהתפיס אות' בראשונה כאלו עליה עצמה היתה השבועה וכשהתפיס בה זו הככר השלישית הוה ליה כמאן דאיתפיס בשבועה עצמה שהוא חייב דהיינו איסר.2ודייקינן להאי פירושא וממאי דמבטא שבועה דכתיב או נפש כי תישבע לבטא בשפתים איסר נמי הא כתיב כל נדר וכל שבועת אסר אי נמי ממאי דאיסר מתפיס בשבועה הוא ואינו עצמו לשון שבועה דכתיב או אסרה איסר על נפשה בשבועה שנמצא שלשון איסר אינו עצמו שבועה אלא מתפיס בשבועה הוא מבטא נמי הא כתיב כל אשר יבטא האדם בשבועה ואוקמינן דמבטא סתם שבועה מהכא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה וגו' במה אסרה במבטא והיינו טעמא דאלים ליה האי קרא מהאי קרא דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים משום דההוא הא אית ביה לשון שבועה ואכתי איכא למימר דמבטא מתפיס בשבועה הוא כמו איסר דכתיב ביה וכל שבועת איסר שהוא מתפיס בשבועה אלא כיון דאשכחן האי קרא אחרינא דכתיב או מבטא שפתיה ואין שם לשון שבועה כלל מכלל דלשון מבטא גופיה היא השבועה שלא מצינו כן בלשון איסר וכיון דנתברר מהאי קרא דלשון מבטא גופיה היא השבועה ממילא שמעת מינה דההוא קרא דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה דלאו מתפיס בשבועה הוא אלא שבועה עצמה היא.3רבא אמר לעולם מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו והכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי שבועה שאם אמר איסר לא אוכל לך חייב הוא כאלו אמר שבועה לא אוכל לך והאי דקתני בברייתא איסור איסר אם אתה אומר איסר שבועה חייב ואם לאו פטור הכי קתני ואיסר זה הטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר כגון שאמר לו הרי עלי איסר אם אוכל הרי הוא נדר ואינו עובר אלא על לא יחל דברו בלבד ואם הוציאו בלשון שבועה כגון שאמר אסר לא אוכל לך הרי הוא שבועה וחייב בקרבן עולה ויורד כמו שבועת ביטוי.4מיתיבי איזהו איסר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו פלוני כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראה בו ירושלים בחורבנה אסור ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום כלומר והוא שהיה נדור ובא מאותו היום שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין באותו יום שהתפיס בו שהוא יום שמת בו אביו או יום שמת בו פלוני או יום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם או יום שראה ירשלים בחורבנה בשלמא לאביי מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה פי' כיון שאיסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה דכתיב ואם בית אישה נדרה או אסר' איסר על נפשה בשבועה לומר לך שאם הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה והאי ברייתא דקתני שאיסר נדר הוא מתפיס בנדר הוא ממילא שמעת דאיסר דשבועה נמי מתפיס בשבועה הוא אלמא מתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה אלא לרבא דמפרש ליה לאיסר דשבועה שהוא עצמו שבועה ואינו מתפיס בשבועה ומדאיסר דשבועה שבועה איסר דנדר נמי נדר ואינו מתפיס בנדר קשיא האי ברייתא דקתני איזהו איסר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין דאלמא איסר דנדר מתפיס בנדר הוא.5ומפרקינן אמר לך רבא תריץ ואימא הכי איזהו איסר נדר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין וכו' אבל לעולם איסר עצמו האמור בתורה לענין נדר אינו מתפיס בנדר אלא הוא עצמו לשון נדר וגם איסר האמור לענין שבועה אינו מתפיס בשבועה אלא הוא עצמו לשון שבועה ואם אמר איסר לא אוכל לך חייב כאילו אמר שבועה לא אוכל לך נמצא עכשיו לדברי רבא שאעפ"י שאיסר האמור בתורה לענין נדר הוא עצמו לשון נדר ואינו מתפיס בנדר אפילו הכי אם התפיס בנדר הוא אסור כדקא מתרץ לה לההיא ברייתא איזהו איסור נדר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו וכו' וממילא שמעת דאע"ג דס"ל נמי שאיסר האמור לענין שבועה הוא עצמו לשון שבועה הוא ולאו מתפיס בשבועה אפי' הכי אם התפיס בשבועה איסורא מיהא איכא אבל חיובא ליכא:6ודייקינן מדקאמר מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו אלמא חיובא הוא דליכא משום דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי אבל איסורא מיהא איכא אוקמה שמואל להאי דקתני ביום שמת בו אביו ויום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם ביום שראה ירושלים בחורבנה והוא שנדור ובא מאותו היום.7ודייקינן עלה מאי טעמא דאמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור כלומר עד שיתפיס בדבר הנדור אבל אם התפיס בדבר אסור שלא מחמת נדר לאו מתפיס בנדר הוא.8ודייקינן פשיטא כלומר כיון דאוקמה לברייתא דקתני ביום שמת בו אביו וכו' כגון שהיה נדור ובא על אותו יום שמת בו אביו ויום שמת פלוני פשיטא שהמתפיס בו מתפיס בנדר הוא ומאי קא משמע לן בברייתא ביום שמת בו פלוני ומהדרינן ביום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם אצטריכא ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור הוא לאכול ולשתות באותו היום כי נדר לא חייל עליה איסור נדר שהרי אסור הוא מעיקרא וכי מתפיס לאו מתפיס בנדר הוא קא משמע לן דכיון דמדרבנן הוא דאסור אבל מדאורייתא מישרא שרי וכי נדר חייל על האיסור נדר וכי מתפיס בנדר הוא.9ויש לפרש להאי דאמרינן פשיטא דאמימרא דשמואל קאי דאמר והוא שנדור ובא מאותו היום כלומר פשיטא שאם לא היה נדור ובא מאותו היום ביום שמת בו אביו ביום שמת בו פלוני שאין כאן איסור כלל ומהדרינן ביום שנהרג בו גדליה בן אחיקם הוא שאצטריכא ליה לשמואל לאודועי והוא שנדור ובא מאותו היום וכו' והפירוש הראשון הוא הנכון מדקא אמרינן סלקא דעתך אמינא כיון דכי לא נדר אסור כי נדר לא חייל עליה איסור נדר וכי מתפיס לאו מתפיס בנדר הוא קא משמע לן הוא דמתפיס בנדר הוא ואסור אלמא אברייתא גופה הוא דקתני דמתפיס בנדר הוא ואסור דאמרינן פשיטא ולאו אאוקימתא דשמואל דהא שמואל לאו עיקר איסורא הוא דאתא לאשמועינן דהא בהדיא קתני לברייתא דאסור אלא והוא שנדר ובא מאותו היום הוא דאתא לאשמועינן הילכך הפירוש הראשון הוא הנכון.10כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא פי' והני ארבעה אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי מקרי שבועת ביטוי וחייבין על זדונו מכות משום שני לאוין דאית בהו ועל שגגתן קרבן עולה ויורד דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב וגומר להרע היינו לא אוכל להטיב היינו אוכל לכל אשר יבטא האדם ריבה אכלתי ולא אכלתי וכדבעינן למימר קמן בסוף האי פירקא קונמות שהן נדרים עובר בבל יחל דברו דהיינו לאו אבל קרבן בשוגג לית בהו מיתיבי שוא ושקר אחד הן פי' קס"ד דהשוא או דשקר אשבועה קאי משום דהכי קראי דכתיבי לא תשבעו בשמי לשקר לא תשא את שם אלהיך לשוא ועלה הוא דקא דייק מאי אחד הן דקתני מאי לאו מה שוא לשעבר שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם שנמצא שמעת השבועה שבועתו שבועת שוא אף שקר נמי לשעבר שהוא אכלתי ולא אכלתי שמעת השבועה היתה שבועתו שבועת שקר לאפוקי אוכל ולא אוכל שבעת השבועה עדין אינה שקר שהרי אפשר שיקיים שבועתו.11ומהדרינן לא לעולם שוא ושקר דשבועה אינה אחד אלא הא כדאיתא והא כדאיתא שבועת שקר להבא ושבועת שוא לשעבר והאי שוא ושקר אחד הן דקתני הכא לאו אשוא ושקר דשבועה קאי אלא אשוא ושקר דעדות קאי דהא בדברות הראשונות כתיב ולא תענה ברעך עד שקר ובדברות האחרונות כתיב לא תענה ברעך עד שוא ועלה הוא דקתני הכא שוא ושקר אחד הן ומאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו כדתניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע.12וי"ל דהא דאמרינן מאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו דאשוא ושקר דשבועה קאי דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכתיב לא תשבעו בשמי לשקר ואע"ג דהאי קרא דכתיב לא תשבעו בשמי לשקר לאו מכלל עשרת הדברות הוא דהא אמרינן לקמן לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר דאשתכח דחד מינייהו שקר הוא וכיון שכן כשאמר הקב"ה לישראל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שוא ושקר אמר להם בדבור אחד וכשאמר לו למשה באותן ארבעים יום שנתן לו בהם את התורה לא תשבעו בשמי לשקר שוא ושקר אמר להם בדבור אחד.13ואקשינן בשלמא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כדרב אדא בר אהבה וכו' אלא הכא למאי הלכתא אלא לעולם האי דקתני שוא ושקר אחד הן לאו למימרא דבדבור אחד נאמרו הוא אלא מאי אחד הן לומר כשם שלוקה על שוא כך לוקה על שקר שהוא לא אוכל ואכל אבל אוכל ולא אכל הא אמר רבי יוחנן בהדיא דלא לקי משום דהוה לאו שאין בו מעשה ואקשינן כלפי ליא אדרבא שקר שהוא להבא ויש בו מעשה ממש בודאי שהוא לוקה ושוא שהוא לשעבר ואין בו מעשה אלא הקצת שפתים בלבד הוא צריך לומר שהוא לוקה אלא אימא כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא.14פשיטא הא לאו והא לאו פי' ואע"ג דהאי אית ביה מעשה שהיא האכילה והאי לית בה מעשה הא כתיב כי לא ינקה ה' הוא דאינו מנקה הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו וכיון דכתיב בהדיא כי לא ינקה ה' הוה ליה האי לאו דשוא כמו לאו דשקר שודאי לוקה עליו אמאי הוצרך לומר כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא ומהדרינן מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי ואימא לא ינקה כלל קא משמע לן כדשני ליה הוא דאינו מנקה אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ואי בעית אימא האי דקתני שוא ושקר אחד הן הכי קתני כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ורבי עקיבא הוא דמחייב קרבן להבא ולשעבר.15מתיבי איזוהי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע שבועת שקר נשבע להחליף כלומר נשבע שאכלתי והוא לא אכל או נשבע שלא אכלתי והוא אכל אלמא שבועת שקר לשעבר הוא ופריק אימא נשבע והחליף כלומר שנשבע שיאכל ואח"כ לא אכל או שנשבע שלא יאכל והחליף ואחר כך אכל שנמצא ששבועת שקר להבא היא כי אתא רבין אמר רב ירמיה אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אוכל ולא אוכל היינו שקר ואזהרתיה מהכא ואיש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ואיזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם כגון שנשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב או של זהב שהוא של אבן:16אמר רב פפא הא דרבי אבוה דאמר אכלתי ולא אכלתי לאו בפי' איתמר אלא מכללא איתמר דאמר רב אידי בר אבון וכו'.
